למה לי לחסום?Why would I block myself?

אני יוצרת את העולם שלי ואת המציאות שלי לפי המעשים שלי. מה אני עושה ולא עושה. אם אשנה את המעשים שלי, אוכל לשנות את המציאות שלי. למה זה לא כזה פשוט בפועל? למה יש לנו פער בין מה שאנחנו יודעים ובין מה שאנחנו עושים? בין מה שאנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות ובין מה שאנחנו מוכנים ליישם בשטח?

יש מעין קיר שעומד בינינו ובין איפה שאנחנו רוצים להיות. הקיר הזה בנוי מרגשות. ככל שנתנגד לרגשות שלנו, נמשיך לתחזק את הקיר הזה ונמשיך להתרחק מהחלומות שלנו. ברגע שנתחיל להכיל את הרגשות שלנו, נוכל להתחיל לפורר את הקיר הזה ולאפשר לעצמנו להגיע לאן שאנחנו רוצים.

למה אני מתנגדת להרגיש? כי זה כואב, מפחיד ומבהיל.

אם אני לא מוכנה להכיל את הכאב, הפחד והבהלה האלה, אני לא יכולה לעבור את הקיר.

כאשר אני מאפשרת לעצמי להכיל גם את זה, אני יכולה להתחיל ליצור משהו אחר.

כשיש מחסום ביני ובין איפה שאני רוצה להיות, אני יכולה לנסות איך לעבור מתחתיו, מעליו, מצדדיו או לנסות להילחם בו ולשבור אותו.

אני בוחרת בדרך אחרת. דרך שמבינה את המטרה שלו, מבינה למה הוא נוצר, איך בדיוק הוא משפיע ומה צריך כדי להוריד את הגובה שלו. וכשהגובה יורד, אפשר לעבור מעל זה בבטחה ובנועם.

I create my world and my reality doing and acting. what I do or don't do affect what I have and don't have. If I change my actions, I can change my reality. Why is it not that simple? Why is there a gap between what we know and what we do? between what we know we should do and what we're willing to do?

There's a wall between where I am and where I want to be.

This wall is made of emotions. As long as we resist our emotions, we'll keep strengthening this wall and keep getting further and further away from our dreams. Once we start containing our emotions, we can start crumbling the wall and let ourselves get wherever we desire.

Why am I resisting my emotions? Because feeling is painful, scary and frightening.

If I don't let myself feel the pain, panic and fright involved, I can't pass the wall.

When I let myself contain all that as well, I can start creating something else.

When there's a block between where I am and where I want to be, I can try pass it somehow. I can also fight it and try to break it.

I choose a different way. A way that understands its purpose, what it was made in the first place, how exactly it affects me and what needs to be done to make it lower. When it gets low, I can walk over it, peacefully.