החלק החסר/The Missing Part

יש לנו חלק מאוד גדול ביצירה של המציאות בה אנו חיים.

איך?

סיגריות הן סיגריות, נתון שלא משתנה. אוכל הוא אוכל, לא משתנה.

אם התמכרות לסיגריות תלויה רק בסיגריות, איך זה שלא כל מי שעישן מכור?

איך יש אנשים שאוהבים או מכורים למתוק וכאלה שלא?

איך זה שלא כולם מרביצים כשהם כועסים?

המציאות והדברים החיצוניים, הם אותו דבר. אבל לא כולם חווים אותם בצורה זהה.

מה שמוביל למסקנה, שיש משהו אצלנו בני האדם שגורם לנו לחוות דברים בצורה שונה.

מה שקיים עבורי, הוא מה שאני חווה, מה שעובר דרך החושים שלי, ואני מגיבה בהתאם.

ברגע שאני מגלה את הצורך שמייצר את התגובה המסויימת (בין אם זו תגובה התנהגותית, פיזיולוגית, רגשית או מחשבתית), אני עוזרת לו לשחרר את זה.

We have a huge part in creating our own reality.

How?

cigarettes are cigarettes, they don't change. Food is food, it does not change.

If addiction depends on cigarettes only, how is it possible that not every person who ever smoked gets addicted?

How come some people like sweets and some don't?

How come not everyone gets violent when they're angry?

Reality is the same, not everyone experiences it the same way.

That leads to the conclusion that there's something within us that makes us react differently.

Once I discover the need that creates that reaction (physically, emotionally, logically or behavior wise), I help him/her release it).